האמנה להגנה וניהול המורשת הארכיאולוגית (1990)

חזרה לדף פעילויות

 

הוכן ע"י הועדה הבינ"ל לניהול המורשת הארכיאולוגית (ICAHM2) ואושר ע"י האסיפה הכללית ה 9 בלוזאן בשנת 1990.

הקדמה:

 קיימת הכרה רחבה בכך שידע והבנת מקורותיהן של החברות האנושיות והתפתחותן הינם מהותיים בחשיבותם לאנושות לשם זיהוי שורשיה החברתיים והתרבותיים.

המורשת הארכיאולוגית מהווה את התיעוד הבסיסי של הפעילות האנושית הקדומה. הגנתה וניהולה התקין מהותיות לצרכי חקירתה ופירושה על ידי ארכיאולוגים ומלומדים אחרים בשם ולרווחת הדורות הנוכחיים והעתידיים.

הגנתה של מורשת זו אינה יכולה להתבסס על יישום טכניקות ארכיאולוגיות לבדן. יסודות מסוימים של המורשת הארכיאולוגית הינם חלקים של מבנים ארכיטקטוניים ובהתאם לכך צריכה הגנתם להעשות על פי הקריטריונים שנקבעו באמנת ונציה להגנה ולשימור מונומנטים ואתרים (1966)

3. יסודות ארכיאולוגים אחרים מהווים חלק מהמסורות החיות של תושבים ילידים ולגבי מונומנטים ואתרים כגון אלו דרושה השתתפותן של קבוצות תרבות מקומית לשם הגנתם ושימורם.

מסיבות אלו ואחרות הגנתה של המורשת הארכיאולוגית צריכה להתבסס על שיתוף פעולה אפקטיבי בין אנשי מקצוע מתחומי ידע שונים. היא גם מצריכה את שיתוף הפעולה של הרשויות הממשלתיות, חוקרים אקדמאים, הסקטור הציבורי והפרטי והציבור הרחב.

אמנה זו מניחה אם כן את העקרונות ביחס להיבטים השונים של ניהול המורשת הארכיאולוגית. אלו כוללים את תחומי האחריות של הרשויות הציבוריות והמחוקקים; עקרונות הנוגעים לביצוע המקצועי של תהליכי עריכת רשימת מצאי, סקר, חפירה, תיעוד, מחקר, תחזוקה, שימור, הגנה, שחזור, איסוף מידע, הגשתו, מתן גישה ציבורית והשימוש במורשת כמו גם הכשרת אנשי מקצוע לשם ביצוע הגנה זו הלכה למעשה.

אמנה זו חוברה בהשראת ההצלחה של אמנת ונציה4 כמקור לקווים מנחים ורעיונות להתווית המדיניות והעיסוק המעשי על ידי ממשלות כמו גם אנשי מקצוע ומלומדים.

על האמנה לשקף עקרונות יסוד וקווים מנחים בעלי תוקף גלובלי; מסיבה זו לא ניתן לקחת בחשבון את הבעיות הספציפיות ומגוון האפשרויות של כל אזור ומדינה ולפיכך יש להשלים את האמנה עם אותם יסודות וקווים מנחים רלוונטיים ברמה האזורית והלאומית.

הגדרה ומבוא - סעיף 1

 ה"מורשת הארכיאולוגית" היא אותו חלק במארג המורשתי אשר לגביו מספקות השיטות הארכיאולוגית מידע עיקרי. היא מכילה את שרידי הקיום האנושי ומורכבת ממקומות הנוגעים לכל גילוייה של הפעילות האנושית, מבנים נטושים ושרידים מכל מיני סוגים (כולל אתרים תת-קרקעיים ותת-מימיים) יחד עם כל החומר התרבותי הנייד המקושר עמם.

מדיניות ההגנה המשולבת - סעיף 2

המורשת הארכיאולוגית היא משאב תרבותי שברירי ושאינו ניתן לחידוש. משכך על השימוש בקרקע להיות נתון לביקורת ויש לפתחו באופן שיביא למזעור ההרס של המורשת הארכיאולוגית כתוצאה ממנו.

על המדיניות הנוגעת לשימור המורשת הארכיאולוגית להוות חלק אינטגרלי מהמדיניות הנוגעת לשימוש, פיתוח ותכנון מקרקעין כמו גם מדיניות בנושאים תרבותיים, סביבתיים וחינוכיים. יש להקפיד על בחינתה המתמדת על מנת לשמרה עדכנית בהתאם לרוח התקופה. יצירת שמורות ארכיאולוגיות צריכה אף היא להוות חלק מאותה מדיניות.

ההגנה על המורשת הארכיאולוגית צריכה להיות משולבת לתוך מדיניות התכנון ברמה הבין-לאומית, הלאומית, האזורית והמקומית.

השתתפות פעילה על-ידי הציבור הרחב צריכה להיות חלק ממדיניות ההגנה על המורשת הארכיאולוגית. דבר זה הינו חינוי ביותר במקום בו מעורבת מורשתם של תושבים ילידים. על ההשתתפות להתבסס על גישה למידע ההכרחי לשם קבלת החלטות; אספקת המידע לציבור הרחב היא לפיכך יסוד חשוב בהגנה המשולבת.

חקיקה וכלכלה - סעיף 3

על הגנת המורשת הארכיאולוגית להתפס כחובתם המוסרית של כלל בני האדם; זוהי גם אחריות ציבורית כוללת. יש להכיר בחובה זו בדברי חקיקה רלוננטיים ואספקת תקציבים נאותים לשם תמיכה בתוכניות השונות הנחוצות לניהולה האפקטיבי.

המורשת הארכיאולוגית היא משותפת לכל החברות האנושיות ומכאן כי זוהי חובתן של כלל המדינות לדאוג כי תקציבים נאותים יעשו זמינים לשם הגנתה.

על החקיקה לספק הגנה על המורשת הארכיאולוגית באופן ההולם את הצרכים, ההיסטוריה והמסורות של כל מדינה ואזור ולאפשרה, כמו גם את צרכי המחקר במקומם המקורי של האתרים.

על החקיקה להיות מבוססת על הרעיון של המסורת הארכיאולוגית כמסורת של כלל האנושות ולא להיות מוגבלת ליחידים או לאומות.

על החקיקה לאסור הרס, ביזוי או תיקון תוך כדי שינוי בכל אתר או מונומנט ארכיאולוגיים או בסביבתם ללא האישור של הסמכות הארכיאולוגית הרלוונטית.

על החקיקה לחייב, באופן עקרוני, חקירה ארכיאולוגית מלאה ותיעוד במקרים בהם ההרס של המסורת הארכיאולוגית אכן מאושר.

החקיקה צריכה לחייב ואף לספק את המשאבים הדרושים לכך, לתחזוק ראוי, לניהול ולשימור של המסורת הארכיאולוגית. עליה לנקוט בסנקציות חוקיות ראויות לגבי הפרתה.

פרוייקטים לפיתוח מהווים את אחת הסכנות הפיסיות הגדולות ביותר למורשת הארכיאולוגית. על החקיקה אם כן לגלם בתוכה את חובת היזמים לוודא כי מחקרים בדבר ההשלכות של הפיתוח על המורשת הארכיאולוגית יעשו כתנאי ליישום תוכניות הפיתוח.

סקרים - סעיף 4

ההגנה על המורשת הארכיאולוגית צריכה להתבסס על הידע המלא ביותר האפשרי בדבר היקפה וטבעה. סקרים כלליים של משאבים ארכיאולוגיים הם לפיכך כלי עבודה חיוני בפיתוח אסטרטגיות להגנתה. משכך, על הסקר הארכיאולוגי להיות בגדר חובה בסיסית בהגנתה ובניהולה של המורשת.

בו בזמן, רשימות מצאי מהוות בסיס נתונים ראשי בלימוד ומחקר מדעי. יצירתם צריכה להחשב אפוא כתהליך מתמשך ודינמאי. מכך גם נובע כי על רשימות המצאי להכיל מידע ברמות שונות של חשיבות ומהימנות כיוון שלעיתים אף מידע שטחי יכול להוות את נקודת הפתיחה לצרכי השימור.

מחקר - סעיף 5

ידע ארכיאולוגי מבוסס בעיקרו על המחקר המדעי של המורשת הארכיאולוגית. מחקר שכזה כולל את מלוא הטווח של השיטות הקיימות החל מטכניקות לא הרסניות על-ידי דגימה ועד וכלה בביצוע חפירה מלאה.

עקרון ראשון במעלה הוא כי על איסוף המידע על המורשת הארכיאולגית להיות מינימלי ביותר בפוגענותו ולא להרוס ראיות ארכיאולוגיות יותר מכפי הדרוש לשם מטרות שימור או לשם השגת יעדים מדעיים של צרכי המחקר. יש לעודד לפיכך את השימוש בטכניקות לא הרסניות, סקרים אוויריים וקרקעיים ודגימות בכל מקום בו הדבר אפשרי אגב עדיפות על ביצוע חפירה כוללת.

כיוון שחפירה פירושה הצורך לבצע בחירה בין ראיות שייועדו לשימור ותיעוד במחיר איבוד מידע אחר ואף במחיר הרס מוחלט של המונומנט, החלטה על ביצועה צריכה להתקבל רק לאחר הפעלת שיקול דעת נרחב בדבר.

יש לבצע חפירה באתרים ומונומנטים המאויימים ע"י פיתוח, שינוי ייעוד השימוש בקרקע, שוד או התדרדרות טבעית של מצבם.

במקרים יוצאי דופן, גם אתרים שאינם נתונים תחת איומים אלו יכולים להחפר לשם ביאור סוגיות מחקר או פירושן האפקטיבי יותר למטרת הצגתן לציבור. במקרים אלו יש להקדים את החפירה בביצוע הערכה מדעית יסודית של חשיבות האתר. החפירה צריכה להיות חלקית ולהותיר בצד גם חלקים לא מופרעים עבור מחקרים עתידיים.

יש לחבר דו"ח בהתאם לאמות המידה המוסכמות עבור הקהילה המדעית ולאפשר לה את הגישה אליו. את הדו"ח יש לשלב אם כן במצאי המתאים בתוך פרק זמן סביר מסיום החפירה.

יש לבצע את החפירות בהתאם לעקרונות המגלומים במסמך ההמלצות לעקרונות בינלאומי היישימים לחפירה ארכיאולוגית (1956) של אונסק"ו5 ובהתאם לאמות המידה המקצועיות הבינלאומיות והלאומיות המקובלות.

תחזוקה ושימור - סעיף 6

המטרה הכוללת של ניהול המורשת הארכיאולוגית צריכה להיות שימור המונומנטים באתרם המקורי, ובכלל זה שימור ארוך טווח ואצירת כל העדויות, האוספים וכיו"ב. כל העברה של פריטים מהמורשת לאתרים חדשים מהווה הפרה של עקרון שימור המורשת בהקשרה המקורי. עקרון זה מדגיש את הצורך בתחזוקה, שימור וניהול נאותים. הוא אף עומד על העקרון שלפיו אין לחשוף את המורשת הארכיאולוגית על ידי חפירה או להשאירה חשופה לאחר ביצוע חפירה אם לא ניתן להבטיח אמצעים נאותים לתחזוקתה וניהולה לאחר ביצוע החפירה.

יש לבקש ולעודד מחויבות והשתתפות מקומית כאמצעי לעידוד תחזוקת המורשת. עקרון זה חשוב בפרט בכל הנוגע למורשת של תושבים ילידים או קבוצות תרבות מקומיות. במקרים מסוימים יתכן ויהיה הולם להפקיד את אחריות ההגנה והניהול של האתרים והמונמונטים בידי התושבים הילדים.

בשל המוגבלות הבלתי נמנעת של משאבים זמינים יש לבצע את התחזוקה האקטיבית של אתרים ומונומנטים על בסיס סלקטיבי. משכך יש ליישמה על מדגם ממגוון האתרים והמונומנטים שיתבסס על הערכה המדעית של חשיבותם ואופיים הייצוגי ולא רק על שאלת היותם אטרקטיבים יותר או פחות מבחינה ויזואלית.

יש ליישם את העקרונות הרלוונטיים לגבי התחזוקה והשימור של המורשת הארכיאולוגית ממסמך ההמלצות לעקרונות בינ"ל היישימים לחפירה ארכיאולוגית (1956) של אונסק"ו6.

הצגה, מידע ושחזור - סעיף 7

הצגת המורשת הארכיאולוגית לציבור הרחב היא כלי חיוני לקידום הבנת מקורות והתפתחות חברות האדם המודרניות. בו בזמן זהו גם האמצעי החשוב ביותר לקידום הבנת הצורך בהגנה על מורשת זו.

אופן ההצגה והמידע עצמו צריכים להתפס כפירוש העממי של מצב הידע הנוכחי בתחום ועל כן יש לעדכנם תכופות. לענין זה יש להביא בחשבון את ריבוי הצדדים של הגישות להבנת העבר.

השחזור משרת שני תפקידים עיקריים: מחקר ניסויי ופרשנות. יחד עם זאת יש לנקוט במשנה זהירות בעשייתו על מנת להמנע מהפרעת ראיות ארכיאולוגיות ששרדו וכן עליהם להביא בחשבון ראיות מכלל המקורות לשם השגת מהימנות. יש להמנע, היכן שהדבר אפשרי והולם מבניית השחזור ישירות על השרידים הארכיאולוגים ובמקרים אלו יש לזהותו ככזה.

הסמכות מקצועיות - סעיף 8

אמות מידה גבוהות במגוון של תחומי ידע אקדמאיים הינן חיוניות בניהול המורשת הארכיאולוגית. לפיכך, הכשרת אנשי מקצוע מוסמכים בתחומי המומחיות הרוולנטים צריכה להיות יעד חשוב במדיניות החינוך של כל מדינה. הצורך בפיתוח מומחיות בתחומים מסוימים בעלי רמת התמקצעות גבוהה קורא לשיתוף פעולה בינלאומי. יש לבסס אמות מידה להכשרה מקצועית ולקוד התנהגות מקצועי של העוסקים בתחום.

היעד של הכשרה ארכיאולוגית אקדמית צריך להביא בחשבון את השינוי שחל במדיניות השימור והסטת המיקוד מחפירה לשימור האתרים במקומם המקורי ובדומה את העובדה שחקר ההיסטוריה של התושבים הילידים חשוב באותה מידה לצרכי השימור וההבנה של המסורת הארכיאולוגית כחקר מונומנטים ואתרים יוצאי דופן.

ההגנה על המסורת הארכיאולוגית היא תהליך של פיתוח מתמשך ודינאמי. יש לאפשר אפוא לאנשי מקצוע העובדים בתחום זה את הזמן הדרוש להם לשם עדכון ידיעותיהם. יש לפתח תוכניות הכשרה לפוסט-דוקטורנטים עם דגש מיוחד על שימור וניהול המורשת הארכיאולוגית.

שיתוף פעולה בינלאומי - סעיף 9

המסורת הארכיאולוגית הינה משותפת לכלל האנושות. שיתוף פעולה בינלאומי הוא לפיכך חיוני לשם פיתוח ותחזוקת אמות המידה לגבי ניהולה.

ישנו צורך מיידי ליצור מנגנונים בינלאומיים להחלפת מידע וניסיון בין אנשי המקצוע האמונים על ניהול המסורת הארכיאולוגית. דבר זה מחייב ארגון וועידות, סמינרים, סדנאות וכיו"ב ברמות הגלובליות והאזוריות כאחד ואת ייסודם של מרכזים איזוריים ללימודי פוסט-דוקטורט בתחום. על המועצה הבינלאומית למונומנטים ואתרים (ICOMOS) לקדם היבט זה, דרך קבוצות ההתמחות שלה, בתוכניותיה לטווח הבינוני והארוך.

יש לפתח אף חילופים של אנשי צוות מקצועיים בתחום כאמצעי להעלאת אמות המידה של ניהול המסורת הארכיאולוגית.

ובנוסף יש לפתח תוכניות לסיוע טכני בתחום של ניהול המסורת הארכיאולגית תחת חסותו של ICOMOS.